מרכז היהלומים הלאומי בע"מ ואח' נ' אן די סי מרכז היהלומים הלאומי בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבה 1 או למי מטעמה להימנע מהצגה ו/או שימוש כלשהו במישרין ו/או בעקיפין בשם "אן.די.סי- מרכז היהלומים הלאומי (2010) בע"מ".

2.רקע עובדתי וטענות הצדדים בתמצית:

א.המבקשת 1 הינה חברה בשם "מרכז היהלומים הלאומי (ממש) בע"מ", אשר עניינה שיווק של יהלומים ותכשיטים. החברה מאוגדת ורשומה כדין מיום 17.12.92. המבקשת 2 הייתה בעבר חברה פרטית בשם "תכשיטי כפריס 1985 בע"מ", אשר הפכה לחברה ציבורית בשנת 1995. בבעלותה המוניטין "קניינים רוחניים" ועסקי השיווק של המבקשת 1. (שתי המבקשות ייקראו יחד: "המבקשות").

ב.המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הינה חברה אשר נרשמה ביום 9.12.10 ברשם החברות בשם "אן.די.סי- מרכז היהלומים הלאומי (2010) בע"מ". אף משיבה זו עוסקת בתחום דומה- שיווק יהלומים ותכשיטים.

ג.לטענת המבקשות, המשיבה עושה שימוש בשם דומה/זהה עד כדי להטעות לשמה של המבקשת 1, תוך ניצול מוניטין וקניינים רוחניים השייכים למבקשת 2, וזאת בניגוד להוראת סע' 27 לחוק החברות , התשנ"ט-1999 (להלן: החוק), דבר אשר גורם לה לנזקים כבדים ובלתי הפיכים.

ד.לטענת המבקשות המותג אן.די.סי, הינו ידוע ומוכר בענף התכשיטים והתיירות מאז שנות השבעים והיה בבעלות קבוצת חברות המכונה "קבוצת אן.די.סי", אשר עסקו בייצור ושיווק של יהלומים ותכשיטים. במהלך שנת 1993, אף נרשם השם N.D.C. אצל רשם סימנים המסחר.

לטענת המבקשות, במהלך שנת 1998, ובמסגרת פס"ד של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר אישר הסדר נושים לקבוצת אן.די.סי., רכשה המבקשת 1, בין היתר, את כל הקניינים הרוחניים, המוניטין ושם המותג- אן.די.סי.

לטענת המבקשות, לא רק שהמשיבה רשמה את שמה בשם הדומה עד כדי להטעות לשם המבקשת 1, אלא אף חמור מכך, היא עושה שימוש בסימן המסחרי אן.די.סי, אשר רשום על שם המבקשת 1. לעניין זה אציין, כי המשיבה ביקשה לרשום את הסימן אן.די.סי על שמה, אולם בקשתה נדחתה.

ה.לאחר שנודע למבקשות דבר קיומה של המשיבה, פנו ביום 27.1.11 לרשם החברות וביום 13.7.11, התקבלה תשובתו לפיה הבקשה בבחינת המחלקה המשפטית וכן צוינה זכותן של המבקשות לפנות לבית המשפט לקבלת סעד מיידי בדבר הגבלת המשיבה משימוש בשם.

ו.נוכח האומר הגישו המבקשות את הבקשה שלפניי. לטענת המבקשות סיכויי התביעה הגבוהים ומאזן הנוחות אשר נוטה בבירור לטובתן, יש בהם בכדי להביא לקבלת הבקשה למתן צו המניעה הזמני. אציין כי ביום 14.8.11, הגישו המבקשות כתב תביעה כנגד המשיבה למתן צו מניעה קבוע.

ז.המשיבה בתגובתה טענה כי דין הבקשה להידחות על הסף, תוך חיוב המבקשות בהוצאות. לטענת המשיבה, הבקשה הינה ניסיון חסר תום לב של המבקשות ליטול לעצמן זכויות, אשר אינן שייכות להן.

לטענת המשיבה דין הבקשה להידחות מקום שלא הופקדה התחייבות עצמית מטעם המבקשות, כדרוש בחוק וכן טרם הוגש כתב תביעה. עוד טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה בשיהוי משמעותי ובחוסר תום לב, מקום שהמבקשות ידעו כבר ביום 27.1.11 על שמה של המשיבה, אולם נמנעו מלפנות לערכאות משפטיות במשך יותר משישה חודשים. המשיבה אף טענה לחוסר תום לב מצידן של המבקשות עת נמנעו מלצרף לבקשתן את מכתב המשיבה מיום 11.7.11 שנשלח לרשם החברות ובעשותן כן, נמנעו מלהציג בפני בית המשפט תמונה מלאה של העובדות.

לגופה של הבקשה, טענה המשיבה כי מעיון בתדפיס נסח סימן המסחר עולה כי השימוש הייחודי בסימן N.D.C., הינו רק בהרכב ובצורה המופיעים בסימן ולפיכך אין כל פגם בשימוש המשיבה בתיבה אן.די.סי. לטענת המשיבה, בהוספת הכיתוב, אן.די.סי. בתחילת השם והוספת התיבה (2010) בסיום, יש משום בידול משם המבקשת 1 ובוודאי שלא ניתן לטעון, כי יש בשמה של המשיבה בכדי להטעות את הציבור.

המשיבה הפנתה לפסיקה הנהוגה בעניין וטענה, כי יישום המבחן המשולש בעניינינו, יש בו בכדי להביא לדחיית הבקשה.

ח.ביום 14.8.11 התקיים דיון בפניי בו חזרו הצדדים על עיקרי טענותיהם. המבקשות הגיבו לתשובת המשיבה והבהירו כי הוגשו ערבויות וכן כתב תביעה. אשר לטענת השיהוי, טענו המבקשות כי אין לה מקום כאשר פנו מספר פעמים לרשם החברות וזה השיב לאחר זמן רב ולאחר שהמשיבה התעכבה במתן תשובה.

3.דיון והכרעה:

כידוע, הכלל שהתגבש מימים ימימה הוא, שצו מניעה זמני הנו סעד מן היושר שנתון לשיקול דעת בית המשפט, במקרים כאלה, בית המשפט בודק אם התקיימו במקרה שלפנינו כללי היושר הנהוגים כגון ניקיון כפיים וכדומה.נ

בפסיקה ישנה של בית המשפט העליון נקבע, כי על המבקש צו מניעה זמני להוכיח ראשית כל, שיש לו זכות לכאורה, כך בע"א 281/61 משה שלוסר נגד יעקוב כץ פד"י טז עמ' 2329, בעמ' 2332 קבע כב' השופט אולשן: